מיקי מאיר השקעות ומסחר נדל"ן בע"מ נ' מרינה

פסק-דין (משלים)

1.בהתאם לפסק-דינו של כב' הש' י' שיינמן מיום 17.12.2012, אבחן להלן את הצורך לשנות מהחיובים הכספיים שהוטלו על הנתבעת בפסק-הדין שניתן בבית משפט זה ביום 15.7.2012, וזאת על רקע תצהיר התשובה של הנתבעת מיום 11.7.2012. כאמור בפסק-הדין, הנתבעת חויבה כלפי התובעת בתשלומים בגין שלושה חיובים: ארנונה, מים, וועד בית. להלן אבחן מחדש את שלושת החיובים.

2.לענין הארנונה: התובעת הציגה דף יתרות חוב של מחלקת הגביה העירונית בעירית אשקלון, לפיו חוב הארנונה לנכס לשנת 2009 עמד ע"ס 4049.90 ₪ (ר' נספח א' לתצהירו של מר הרצל שלומי גבעתי). הנתבעת הודתה כי אמנם לא שילמה ארנונה (ר' למשל ס' 4 לתצהירה מיום 11.7.2012). ואולם לדבריה, אין להטיל עליה לשלם את מלוא חוב הארנונה, וזאת משום שהנכס חולק ע"י התובעת לשתי יחידות דיור (שם). לדבריה, היא שכרה את יחידת הדיור "הקטנה יותר" - 2/5 חלקים. מעדותו של מר גבעתי עולה כי הנכס אמנם חולק (ר' למשל בפ' ע' 5 ש' 16-21). לא הונחה בפני תשתית ראייתית לענין אופן החלוקה. בהעדר פער משמעותי בשטחים, מקובל לחלק תשלומים כגון דא בחלוקה שווה, ולו לצרכי נוחות החישוב. אני נותנת משקל גם לכך שבזמן אמת הנתבעת לא דרשה שהנכס יימדד, או שחלקה בתשלום יעמוד על שיעור מסוים (השונה ממחצית). בנסיבות אלה, ועל דרך הערכה, אני מטילה על הנתבעת את החיוב במחצית חוב הארנונה, קרי:סך 2024.95 ₪ (קרן).

3.לענין חוב המים: מר גבעתי הציג חשבון מים ע"ס 2301.98 ₪, וטען כי מדובר ב"יתרה מתגלגלת" (ס' 5 ונספח ב' לתצהירו). הנתבעת הודתה כי לא אמנם שילמה עבור המים, ואולם הצהירה כי עזבה את הנכס ביום 30.9.2010 (ס' 11 לתצהירה הנ"ל). טענתה זו לא נסתרה. לעומת זאת, התובעת לא הוכיחה את חלקיות החיוב כלפיה בהשוואה ליחידת המגורים השניה, ולא הציגה נתוני צריכה חדשיים. בנסיבות אלה, ועל דרך הערכה, אני רואה להעמיד את גובה החיוב בראש זה על היתרה לשנת 2010, בסך 719.74 ₪ (קרן).

4.לענין חוב וועד בית: מר גבעתי הצהיר כי התובעת חייבת בדמי וועד בית, והציג מכתב של יו"ר הוועד מר אליהו גויטע לפיו החוב בגין הנכס עומד ע"ס 750 ₪ (ס' 8 ונספח ג' לתצהירו). הנתבעת, בתצהירה הנ"ל, העידה כי דמי הוועד עמדו על 60 ₪ לחודש לכל אחת משתי יחידות הדיור, וכי היא עצמה שילמה בתחילת השכירות 60 ₪ לחודש, ומינואר 2010 - כ- 30 ₪ לחודש (ס' 12 לתצהירה). לתצהירה צירפה קבלה מיום 30.4.2010 ע"ס 80 ₪ עבור פברואר-אפריל; וקבלה נוספת ע"ס 30 ₪ עבור יוני 2010. לא הוגשו קבלות אחרות.

5.נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת, להוכיח את טענת הפרעון. הקבלות שהנתבעת הגישה הן חלקיות, ואין בהן כדי לסתור את הטענה בדבר יתרת החוב. יחד עם זאת, לא נסתרה טענתה כי בעול דמי הוועד נשאו הדיירים בשתי יחידות הדיור. על הרקע הזה, סכום החוב הכולל בסך 750 ₪ יחולק לשניים, ויועמד ע"ס 375 ₪ בלבד (קרן).

6.אשר על כן, פסק הדין יתוקן, והחוב הכספי בו חבה הנתבעת כלפי התובעת יעמוד על הערכים המפורטים לעיל. יתר פסק הדין – ללא שינוי.

ניתן היום, י' סיון תשע"ג, 19 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: